מלחמת הסחר ארה"ב-סין: "פטור" מכס על אלקטרוניקה מצית בלבול, מחריף את אי-הוודאות הכלכלית ומעורר ביקורת נוקבת

מדיניות המכסים של ממשל טראמפ כלפי סין הגיעה לנקודת רתיחה של בלבול ואי-ודאות בסוף השבוע של ה-13 באפריל 2025. הודעה פתאומית ומתעתעת על פטור ממכסים על מוצרי אלקטרוניקה מיובאים מסין, כגון סמארטפונים ומחשבים ניידים, התבררה במהירות כזמנית בלבד, כאשר בכירים בממשל, כולל הנשיא טראמפ עצמו, מיהרו להבהיר כי מכסים חדשים, ספציפיים למוליכים למחצה, נמצאים בדרך. מהלך זה, שהתרחש על רקע מכסים אמריקאיים דרקוניים שכבר הוטלו על סחורות סיניות (145%) ותגובת גמול סינית חריפה (125%), הצית תגובת שרשרת של זעזועים בשווקים הפיננסיים, ביקורת נוקבת מצד יריבים פוליטיים ומומחים כלכליים, והעמיק את חוסר הוודאות שאופף את מלחמת הסחר בין שתי הכלכלות הגדולות בעולם. הממשל, מצדו, הגן על המהלכים תוך ציון שיקולי ביטחון לאומי ושאיפות להחזרת ייצור לאדמת ארה"ב.

בלבול סביב הפטור הזמני לאלקטרוניקה

ביום שישי, ה-12 באפריל 2025, פרסמה רשות המכס והגנת הגבולות של ארה"ב (CBP) הודעה שהעניקה פטור ממכסי ה"גומלין" בגובה 145% שהוטלו על סין עבור 20 קטגוריות רחבות של מוצרי היי-טק. רשימה זו כללה סמארטפונים, מחשבים ניידים, צגים שטוחים, שבבים מסוימים ומכונות לייצור מוליכים למחצה. חשוב לציין כי מוצרים אלו עדיין היו כפופים למכס קיים בשיעור 20%, שכונה על ידי הממשל "מכס פנטניל" כצעד ענישה נגד סין על תפקידה בסחר בסמים הבינלאומי.

ההודעה הראשונית התקבלה באנחת רווחה במגזר הטכנולוגיה ובקרב המשקיעים. אנליסטים מחברת Wedbush Securities כינו זאת "החדשות הטובות ביותר האפשריות למשקיעי טכנולוגיה", וציינו כי חברות ענק כמו אפל, אינבידיה ומיקרוסופט "יכולות לנשום לרווחה עצומה". תגובה זו שיקפה את ההבנה כי המכסים החריפים היו עלולים לגרום נזק כלכלי כבד לחברות אלו, התלויות במידה רבה בייצור בסין, ואף להוביל לעליית מחירים משמעותית לצרכנים.

אולם, אנחת הרווחה הייתה קצרת מועד. כבר ביום ראשון, ה-13 באפריל, שר המסחר הווארד לוטניק הבהיר בראיונות טלוויזיוניים כי הפטור הוא "זמני בלבד". לדבריו, מוצרים אלו יוחרגו ממכסי הגומלין אך ייכללו בקרוב תחת משטר מכסים נפרד וחדש המכוון למוליכים למחצה, הצפוי להיכנס לתוקף "בעוד חודש או חודשיים". מטרת מכסים אלו, לדברי לוטניק, היא להבטיח החזרת ייצור של רכיבים חיוניים אלו לארה"ב.

הנשיא טראמפ חיזק את המסר בפוסט ברשת החברתית Truth Social, בו הכריז כי "אף אחד לא 'יורד מהקרס'" (NOBODY is getting 'off the hook'), הכחיש כי הוכרז "פטור" ממכס ביום שישי, וטען כי המוצרים פשוט "מועברים ל'סל' מכסים אחר". הוא הוסיף כי הממשל בוחן את "כל שרשרת האספקה של האלקטרוניקה" במסגרת חקירות מכסי ביטחון לאומי עתידיות. בכירים אחרים, כמו נציב הסחר האמריקאי ג'יימיסון גריר, אימצו קו דומה וטענו כי לא מדובר ב"פטור אמיתי" אלא במעבר ל"משטר אחר" או "סל אחר" של מכסים פוטנציאליים.

רצף האירועים – הודעת פטור רשמית מרשות המכס, ולאחריה, תוך פחות מ-48 שעות, סתירה או מסגור מחדש דרסטי על ידי הדרגים הבכירים ביותר – מצביע על תהליך קבלת החלטות כאוטי. הדבר מעיד על תיאום פנימי לקוי, ניסיון אפשרי לנהל את תגובת השוק באופן זמני, או קבלת החלטות המונעת מדחפים ולא מאסטרטגיה מסודרת. התוצאה המיידית היא יצירת אי-ודאות קיצונית עבור עסקים המנסים לתכנן את שרשראות האספקה וההשקעות שלהם. יתרה מכך, ההתעקשות של הממשל על טרמינולוגיה ספציפית ("סל" לעומת "פטור") נראית כמכוונת לשמר עמדה רטורית קשוחה, אולי תוך כדי ביצוע ויתורים בפועל עקב לחץ כלכלי או לובינג (למשל, מצד חברת אפל ). הפער הזה בין הרטוריקה לפעולה בפועל מתדלק את הבלבול וחוסר האמון במדיניות הממשל.

הסברי הממשל: מכסים הדדיים, ביטחון לאומי ו"רישורינג"

בבסיס מדיניות המכסים של ממשל טראמפ עומד הרעיון של "מכסים הדדיים" (reciprocal tariffs). הממשל טען כי מכסים אלו נועדו לאזן את מה שנתפס כחוסר הוגנות בסחר העולמי, במיוחד מול מדינות שאיתן יש לארה"ב גירעונות מסחריים גדולים או כאלו המציבות חסמי סחר גבוהים על מוצרים אמריקאיים. שיא המדיניות הגיע ב-2 באפריל 2025, תאריך שכונה על ידי הנשיא "יום השחרור" (Liberation Day), עם הכרזה על מכס בסיסי נוסף של 10% על יבוא מכל המדינות (למעט מקסיקו וקנדה) ו"מכס הדדי גבוה יותר ומותאם אישית" על כ-60 מדינות שהוגדרו כ"עברייניות הגרועות ביותר". עם זאת, שבוע לאחר מכן, הודיע טראמפ על "השהיה" של 90 יום ביישום המכסים ההדדיים הגבוהים יותר עבור רוב המדינות, במטרה לאפשר משא ומתן – השהיה שלא כללה את סין.

ההסבר לפטור הזמני על מוצרי אלקטרוניקה, וההכרזה על מכסים עתידיים על מוליכים למחצה, קושר על ידי הממשל לשיקולי ביטחון לאומי ולמטרה של "רישורינג". התוכנית היא להטיל את מכסי המוליכים למחצה תחת סעיף 232 לחוק הרחבת הסחר משנת 1962, המאפשר לנשיא להגביל יבוא של מוצרים הנחשבים חיוניים לביטחון הלאומי של ארה"ב לאחר חקירה. קווין האסט, מנהל המועצה הלאומית לכלכלה (NEC), השווה זאת למכסים הקיימים על פלדה ואלומיניום (שגם הוטלו תחת סעיף 232) והדגיש כי "מוליכים למחצה הם חלק מרכזי וחשוב בהרבה ציוד הגנה". הוא טען כי התלות בייצור זר, במיוחד מסין, מהווה סיכון ביטחוני, ואף ציין כי "כמות לא נוחה של תשומות סיניות נמצאת במערכות הנשק שלנו בפועל". שר המסחר לוטניק חיזק זאת באומרו כי "אנחנו צריכים שיהיו לנו מוליכים למחצה, אנחנו צריכים שיהיו לנו שבבים, ואנחנו צריכים שיהיו לנו צגים שטוחים – אנחנו צריכים שהדברים האלה ייוצרו באמריקה. אנחנו לא יכולים להיות תלויים בדרום-מזרח אסיה עבור כל הדברים שמפעילים אותנו".

המטרה המוצהרת של המהלך היא, אם כן, שימוש במכסים כדי לאלץ חברות להעביר את הייצור בחזרה לארה"ב. לוטניק קישר במפורש את מכסי המוליכים למחצה העתידיים להבטחת "רישורינג" של מוצרים אלו. כל זאת מתרחש, כאמור, על רקע מכסים כוללים של 145% על סחורות סיניות רבות ותגובת גמול סינית של 125%.

עם זאת, קיימת סתירה בולטת בין לוחות הזמנים והמטרות המוצהרות. השאיפה להחזיר לארה"ב ייצור של שרשראות אספקה מורכבות כמו מוליכים למחצה מתנגשת חזיתית עם מסגרת הזמן הקצרה להפליא ("חודש או חודשיים") שהוזכרה להטלת המכסים החדשים, ועם המציאות המעשית של בניית יכולות ייצור כאלה, הדורשת שנים רבות ומיליארדי דולרים. בניית מפעלי שבבים מתקדמים (fabs) היא תהליך ארוך ויקר. הטלת מכסים תוך חודשיים אינה יכולה, באופן ריאלי, להשיג "רישורינג" בטווח זמן כזה. הדבר מעלה את האפשרות שמטרת ה"רישורינג" היא משנית לצעדים ענישתיים או ליצירת מנוף לחץ במשא ומתן, או שקיימת אי-הבנה בסיסית של לוחות הזמנים התעשייתיים בתוך הממשל. עצם הפטור הזמני לאלקטרוניקה נראה כהכרה בקושי של "רישורינג" מיידי עבור מוצרים אלו.

בנוסף, השימוש בסעיף 232 (ביטחון לאומי) כהצדקה למכסים על מוליכים למחצה , בדומה לפלדה ואלומיניום , מעניק לרשות המבצעת שיקול דעת רחב להטיל מכסים תוך עקיפת נהלי סחר סטנדרטיים ואישור הקונגרס. מנגנון זה מרכז כוח רב בידי הבית הלבן. החלתו על רכיבי אלקטרוניקה צרכנית כמו מוליכים למחצה מרחיבה את ההגדרה המסורתית של ביטחון לאומי, ועלולה ליצור תקדים לשימוש נרחב יותר במנגנון זה בעתיד.

ביקורת חריפה: "כאוס ושחיתות", "פצע כלכלי עצמי" וחשש ממיתון

המהלכים האחרונים של ממשל טראמפ בנושא המכסים ספגו ביקורת חריפה ממגוון כיוונים. הסנאטורית הדמוקרטית אליזבת וורן תיארה את המצב כ"כאוס ושחיתות" וכמשחק של "אור אדום, אור ירוק" עם המכסים, המונע השקעות ועלול לשרת אינטרסים של תורמים מיוחדים. היא, יחד עם דמוקרטים נוספים, קראה לחקירות בנוגע לאפשרות של סחר במידע פנים או מניפולציה בשוק המניות הקשורים להכרזות המכסים וההשהיות הפתאומיות.

לארי סאמרס, לשעבר שר האוצר, כינה את מדיניות המכסים "הפצע הכלכלי העצמי החמור ביותר שנגרם באמצעות מדיניות כלכלית" מאז מלחמת העולם השנייה. לדבריו, המדיניות שגויה מבחינת תחרותיות, תעסוקה ואינפלציה, ואף יוצרת הזדמנויות לסין להגדיל את השפעתה. המשקיע המיליארדר ריי דליו הזהיר כי המדיניות "משבשת מאוד" וכי ארה"ב "קרובה מאוד למיתון". הוא קישר בין המכסים, החוב הלאומי והאתגר שמציבה מעצמה עולה (סין) כגורמים שעלולים להוביל ל"משהו גרוע בהרבה ממיתון" אם לא יטופלו כראוי [CNN].

כלכלנים רבים הביעו דאגה מההשלכות השליליות של המכסים, כגון עליית מחירים לצרכן, הפחתת התחרות וסיכון לתגובות גמול מצד מדינות אחרות. גם כלכלנים שתומכים עקרונית במכסים, כמו אורן קאס ממכון החשיבה American Compass, מתחו ביקורת על חוסר הוודאות והאופן הכאוטי שבו המדיניות מיושמת [CNN]. אנליסטים הדגישו את ה"סחרור" שנגרם מהדיווחים הסותרים מהבית הלבן ואת "אי-הוודאות המסיבית" שנוצרה עבור חברות. חששות אלו באו לידי ביטוי גם בתחזיות של בנקים מובילים: ג'יי פי מורגן העלה את הערכת הסיכוי למיתון ל-60% (מ-40%) וגולדמן זאקס העלה אותה ל-45% [CNN].

נכון לעכשיו, מדד הפחד והתאווה של CNN עומד על 22, מה שמעיד על פחד קיצוני בשוק. מדד זה נע בין 0 ל-100, כאשר ערכים נמוכים מצביעים על פחד וערכים גבוהים מצביעים על תאווה. פחד קיצוני עשוי להצביע על הזדמנויות קנייה למשקיעים סבלניים, אך חשוב לזכור שהשוק עשוי להמשיך לרדת לפני שיתאושש.

המדד מבוסס על שבעה אינדיקטורים, כולל מומנטום השוק, עוצמת מחירי המניות, רוחב מחירי המניות, יחס אופציות פוט/קול, ביקוש לאג"ח זבל, תנודתיות השוק (VIX) וביקוש לנכסים בטוחים.

לפרטים נוספים, ניתן לעיין במדד הפחד והתאווה באתר CNN:

מעבר לביקורת הנקודתית, התנהלות הממשל בנושא המכסים פוגעת באמינותו. היישום הכאוטי והמסרים הסותרים מערערים את אמון המשקיעים והעסקים מבית, ואת אמון שותפות הסחר והבנות בחו"ל. יכולת חיזוי היא קריטית להשקעות כלכליות ולמשא ומתן בינלאומי. היפוכים מתמידים ואי-בהירות לגבי מי מוביל את המדיניות מקשים על עסקים לתכנן ועל מדינות אחרות לנהל דיאלוג משמעותי. נזק עצמי זה עלול להחליש את עמדת המיקוח של ארה"ב. הביקורת החריפה מצד כלכלנים מהזרם המרכזי , אל מול התעקשות הממשל והנכונות המוצהרת לקבל מיתון כ"מחיר ששווה לשלם" , מעלה את האפשרות שהמדיניות מונעת יותר משיקולים פוליטיים (פנייה לבסיס התומכים , קיום הבטחות בחירות, הפגנת קשיחות) מאשר מניתוח כלכלי

זעזועים בשווקים והשלכות כלכליות

ההכרזות והמהפכים התכופים במדיניות המכסים גרמו לטלטלה עזה בשווקים הפיננסיים. שוקי המניות צנחו [CNN], מדדי אמון הצרכנים ירדו לשפל (השני הנמוך ביותר מאז 1952 על פי הדיווח ב-CNN), ותחושת "שוטפת" (whiplash) אפיינה את תגובת השוק להודעות המכסים. הימים שלאחר הכרזת המכסים הגורפת ב-2 באפריל היו מהגרועים ביותר בוול סטריט מאז פרוץ מגפת הקורונה בשנת 2020.

מגזר הטכנולוגיה, התלוי במידה רבה בייצור ושרשראות אספקה בסין, היה פגיע במיוחד. הפטור הזמני שהוכרז ב-12 באפריל סיפק הקלה משמעותית לחברות כמו אפל ו-Nvidia. לפי אנליסט בכיר, המכסים איימו "להחזיר את מגזר הטכנולוגיה האמריקאי עשור לאחור". אפל, לדוגמה, מייצרת על פי הערכות עד 80% מהאייפונים המיועדים לשוק האמריקאי בסין, והעברת הייצור לארה"ב נחשבת למהלך יקר ומורכב שייקח שנים רבות, אם בכלל אפשרי. גם חברת טסלה של אילון מאסק נתפסה כפגיעה, הן בשל המכסים והן בשל גורמים פוליטיים.

מעבר לשווקים, עלה חשש כבד מפני ההשפעה על הצרכנים. כלכלנים הזהירו כי המכסים יובילו לעליית מחירים של מוצרי צריכה יומיומיים, ועלולים להחריף את לחצי האינפלציה שנותרו מאז תקופת המגפה. הממשל, מנגד, טען כי כל כאב יהיה זמני וישתלם בטווח הארוך. הסיכונים הכלכליים הרחבים יותר כללו, כאמור, חשש גובר ממיתון בארה"ב ואפשרות שהמכסים ידחפו כלכלות תלויות-סחר אחרות, כמו סין, למיתון משלהן.

ההתמקדות האינטנסיבית בפטור לאלקטרוניקה ותגובת השוק החריפה מדגישות את משקלו העצום של מגזר הטכנולוגיה בכלכלה האמריקאית המודרנית ואת פגיעותו לשיבושים בסחר בין ארה"ב לסין. מניות הטכנולוגיה הגדולות מהוות נתח משמעותי ממדדי השוק , וחברות כמו אפל הן אייקונים כלכליים עם שרשראות אספקה גלובליות מורכבות שבמרכזן סין. הנסיגה לכאורה של הממשל (גם אם זמנית) בנושא מכסי האלקטרוניקה מרמזת על מודעות, או לפחות תגובתיות, לנזק הכלכלי הפוטנציאלי המרוכז במגזר חיוני זה.

להלן סיכום מצב המכסים נכון ל-13 באפריל 2025, כפי שעולה מהמקורות:

טבלה: סיכום שיעורי המכס (נכון ל-13 באפריל 2025)

תגובת סין והקשר הגלובלי

סין הגיבה בחריפות להטלת המכסים האמריקאיים, והטילה מכסי גמול בשיעור של 125% על כלל היבוא מארה"ב. דיווחים מוקדמים יותר ציינו שיעורים אחרים (כמו 84%), אך נראה כי 125% היה השיעור המקובל שצוטט סביב ה-13 באפריל. עם זאת, סין אותתה כי אין בכוונתה להעלות את המכסים מעבר ל-125% [CNN].

באשר לפטור הזמני על מוצרי אלקטרוניקה, תגובתה הראשונית של בייג'ינג הייתה מחושבת. היא תיארה את המהלך כ"צעד קטן" בכיוון הנכון, אך המשיכה לקרוא לביטול מוחלט של המכסים. פרשנים בסין פירשו את המהלך בעיקר כהגנה של הממשל האמריקאי על חברת אפל, ולא כנסיגה אמיתית.

באופן כללי, עמדתה של סין הייתה נחושה. הנשיא שי ג'ינפינג הצהיר כי ארצו "אינה מפחדת" [CNN]. בכירים סינים ראו במכסים האמריקאיים "סחיטה" ונשבעו "להילחם עד הסוף", אך במקביל גם אותתו על פתיחות לעסקה. הוצע כי סין עשויה להסכים לרכוש יותר מוצרים חקלאיים ואנרגיה מארה"ב בתמורה להפחתת המגבלות הטכנולוגיות. גורמים סינים ציינו כי המדינה מוכנה יותר למלחמת סחר כעת מאשר בתקופת כהונתו הראשונה של טראמפ, לאחר שפעלה לגוון את שרשראות האספקה שלה. כמו כן, הועלתה האפשרות שסין תשתמש גם בחסמים לא-מכסיים כנשק כלכלי.

בזירה הדיפלומטית, נוצר קיפאון מסוים. הממשל האמריקאי עמד על כך שסין היא זו שצריכה ליזום פנייה לחידוש השיחות , בעוד סין אותתה על נכונות ל"דיאלוג רציונלי".

תגובתה של סין נראית מחושבת: היא משווה את המכסים בתקיפות אך נמנעת מהסלמה בלתי מוגבלת [CNN], מקבלת בברכה ויתורים קטנים אך מפרשת אותם באופן אסטרטגי (כהגנה על אפל ), ומאותתת על פתיחות לשיחות תוך כדי היערכות לעימות ממושך. הגבלת המכסים ל-125% [CNN] מונעת ספירלת "עין תחת עין" רגשית. ההכרה בפטור כ"צעד קטן" משאירה פתח דיפלומטי צר. מאמצי הגיוון מראים הסתגלות אסטרטגית ארוכת טווח.

ההקשר הגלובלי של מלחמת הסחר חורג מעבר ליחסי ארה"ב-סין. המכסים האמריקאיים פגעו במדינות רבות והעלו חשש להאטה כלכלית עולמית. נקודה משמעותית שעולה מהמקורות היא האפשרות שהכאוס וחוסר הוודאות שמייצרת ארה"ב דוחפים את בנות בריתה המסורתיות (כמו אירופה, יפן ודרום קוריאה) לגדר את הסיכונים ולחפש שיתופי פעולה כלכליים הדוקים יותר במקומות אחרים, כולל פוטנציאלית עם סין. חוסר היכולת לחזות את מהלכי ארה"ב הופך אותה לשותפה פחות אמינה. מדינות ועסקים מחפשים יציבות, וסין מציגה עצמה (גם אם באופן סלקטיבי) כמגינה על המערכת הרב-צדדית. תהליך זה עלול, בטווח הארוך, להחליש את הסדר הכלכלי הגלובלי שבמרכזו ארה"ב.

סיכום: אי-ודאות כמדיניות?

האירועים סביב מכסי האלקטרוניקה באמצע אפריל 2025 המחישו את הכאוס וחוסר הוודאות שאפיינו את יישום מדיניות הסחר של ממשל טראמפ. הפטור הפתאומי, ההיפוך המהיר, ההסברים המשתנים והמסרים הסותרים יצרו בלבול עמוק בשווקים וביקורת נוקבת מבית ומחוץ. הממשל ניסה למסגר את המהלכים כמכוונים להשגת יעדים אסטרטגיים של ביטחון לאומי ו"רישורינג", אך התנהלותו בפועל העלתה שאלות קשות לגבי התיאום הפנימי, ההיגיון הכלכלי והאמינות של קובעי המדיניות.

הנושא המרכזי שעולה מניתוח האירועים הוא חוסר הוודאות הקיצוני , שנראה כמעט כמאפיין אינהרנטי של אופן גיבוש ויישום מדיניות הסחר. אי-ודאות זו פוגעת ביכולת התכנון של עסקים, מערערת את אמון המשקיעים ומייצרת זעזועים כלכליים משמעותיים.

בסופו של דבר, הסכסוך הסחר בין ארה"ב לסין נותר בלתי פתור, עם השלכות פוטנציאליות מרחיקות לכת על הכלכלה העולמית. השאלות לגבי האסטרטגיה האמיתית של הממשל האמריקאי, יכולתו להשיג את מטרותיו המוצהרות והמחיר הכלכלי והגיאופוליטי של מדיניותו, נותרו פתוחות וממשיכות להדהד בזירה הבינלאומית.

שורה תחתונה למשקיעים

התקופה הנוכחית מתאפיינת בתנודתיות גבוהה ובאי-ודאות קיצונית בשווקים הפיננסיים, המושפעים ישירות מהכרזות והיפוכים תכופים במדיניות המכסים האמריקאית. הבלבול סביב הפטור הזמני לאלקטרוניקה והאיום במכסים חדשים על מוליכים למחצה מדגישים את הקושי לחזות את המהלכים הבאים ואת השפעתם.

נקודות מרכזיות למשקיעים:

תנודתיות גבוהה: צפו לתנודות חריפות בשוקי המניות, במיוחד במגזר הטכנולוגיה, כתגובה לחדשות ודיווחים סותרים מהממשל.
אי-ודאות לגבי מדיניות: חוסר הבהירות לגבי יישום המכסים, פטורים אפשריים ומשא ומתן עתידי מקשה על הערכת סיכונים ותכנון השקעות לטווח ארוך.
סיכון סקטוריאלי: מגזר הטכנולוגיה נותר חשוף במיוחד למלחמת הסחר, למרות הפטור הזמני. חברות עם תלות גבוהה בשרשראות אספקה בסין (כמו אפל, Nvidia) עומדות בפני סיכונים משמעותיים.
חשש ממיתון: כלכלנים ובנקי השקעות מביעים דאגה גוברת מפני מיתון בארה"ב ובעולם כתוצאה מהמכסים והאטה בסחר העולמי.
השלכות גלובליות: מלחמת הסחר משפיעה לא רק על ארה"ב וסין, אלא גם על שותפות סחר אחרות ועלולה לשנות דינמיקות כלכליות גלובליות.

בהתחשב בכך, נדרשת זהירות יתר. החלטות השקעה צריכות לקחת בחשבון את רמת אי-הוודאות הגבוהה ואת הפוטנציאל לשינויים מהירים ובלתי צפויים במדיניות הסחר ובתגובת השווקים.